היית הנסיך הקטן שלי
על דימוי הנסיך הקטן כתבה עופי, אשר הכינה את המצגת ליום השנה העשירי.
מרץ 2017.

כשהיינו קטנים, לבשׁתָּ כל הזמן את המעיל הירוק שעל גבו מצויר הנסיך הקטן. בזהב-תלתליך התהלכת בו, ודמותו נתקבעה בי כדמותך שלך.

אוהב הרים ומסעות, אוהב מדבר וכוכבים.
בעיניך החדות, יכולת לראות את נחש הבריח המסתתר בכובע; בגבהות-דמיונך יכולת לדמיין כבשה בתוך תיבה; בידיך הטובות עישבת את גנך וישבת בו לצפות בשמש השוקעת לים; בלבך הרחב אהבת יותר משושנה אחת, אך כל אחת מהן היתה בשבילך המיוחדת ביותר. לא ידעת לחיות כמו המבוגרים העמלים כל היום על דברים תמוהים כמו רכוש, כוח וגאווה. תמיד העדפת לבלות את זמנך בלגימת מים חיים מן המעיין.
רצית לדעת לעוף, להתרומם גבוה למעלה עם הציפורים.
ותמיד תמיד נמשכת אל המוות שלך.

כבר בילדותך פגשת בנחש שליד החומה. אבל הגוף שלך היה חזק כל-כך, ונשארת איתנו. בהמשך הייסורים ששיתקו את לבך, האופל שכיסה על אור השמש: היו בך כיסופים למקום אחר, לא פעם רצית לעזוב, למצוא כוכב אחר שאולי יהיה הכוכב שלך. הרגשת לא שייך, חייזר.

ודווקא המחלה היא שעזרה לך להישאר כאן עוד זמן מה. היא קרקעה אותך ועזרה לך להשלים יותר עם חוסר-השלמות של עולמנו, להיפרד בנחת ובאהבה מכל מה שאהבת ומכל מי שאהב אותך. אבל ארס הנחש שלה היה חזק ממך ובסוף לקח אותך מאיתנו.

היה שלום נסיך שלי. בלילות אצא אל החושך, אביט בכוכבים ואקשיב לקול צחוקך הרחוק.