פתאום חרד להמשיך

פתאוֹם חָרֵד להמשיך.
כּאילוּ מֵאֵלֶיהָ היא נשאבת אֵלַי
מְמַלְּאָה את נִמַי
ההרגשה,
התשוּקה האיוּמה,
מְמַכֶּרֶת, מְעַרְפֶּלֶת חוּשים,
השאיפה
לחדוֹל.

והיא סוֹחפת אוֹתי
בְּדַרְכֵי פחד, אֵימָה וְצַעַר
אין קץ.

וחזק ממני מנעוּלהּ, הסוֹגר בְּפָנַי אֶת
דלת הַשּׁיבָה.

(11.1.1988. הרן בן שמונה-עשרה)