יש ואני חולם

יש ואני חוֹלֵם:
ובסוֹפה של ריצה קצרה 
הנה אני מתרוֹמם וּמגביהּ,
מתעלֶה וזוֹרח.

וּבָעֵת ההיא
והנה מחזה נפרשׂ לפנַי,
מחזה שהוא עצוּם ביוֹפיוֹ -
הוֹלך ביתי וקטֶן,
הוֹלכים הדשאים ומאפירים בנוֹגה החמה,
והים, וְהֶהָרִים, מוֹפיעים במלוֹא הדרָם.

אז אפנה מערבה
וּפָנַי אל הֶהָרִים.

(24.6.1987. הרן בן שבע-עשרה וחצי)