שעת בין-ערביים

שעת בין-ערביים, מעט אחרי אמצע הקיץ, הירח של תמוז כמעט הִתְכַּלָּה.
על המרפסת המרוצפת אבן ורדרדה בחצר האחורית של בית הורי, אני מוצא כמה רגעים של שלוה – הפסקת אש.
הגינה של הורי כמו תמונה פסטורלית של מוֹנֶה: שִפעת ירקוּת חריגה - דולב, שרכים גדולי-עלים, אלמוגן, צפצפות, גרניוּם, חמניות ופרחים אחרונים, מאוחרים, כמו שלהבת גדולה ולבנה על עצי המגנוליה.
מזג אויר רענן ונעים מתמרד בחמסין שהשתולל במשך היום.
 
חיי ניגרים להם, ממני החוצה, בתערובת מתוקה-מרירה של ניגודים.

(2006, הקיץ האחרון בחייו)