חלום
(מתוך מחברת רשימותיו, 26.1.1988)

חלמתי שאני משרת בשטחים.
לפני כן, לפני פרוץ המהומות בשטחים, פגשתי איכשהו - לא זוכר איך - נערה ערביה פלסטינאית באיזה כפר. שנינו התאהבנו אחד בשני לחלוטין, אהבה עזה וללא עוררין.

בחלום אני מפקד הסיור בכפר שלה. מצד אחד שנינו עושים הכל כדי שלא ניפגש, מכיוון שאני מפקד הסיור, והיא מצידה מזדהה עם הצד שלה, ומפני ששנינו פוחדים לפגוש את העימות פנים-מול-פנים, ואולי אני אצטרך לתת איזושהי פקודה...
מצד שני שנינו עושים הכל כדי שכן ניפגש, קודם-כל בגלל שאנחנו מאוהבים ומתגעגעים ומתים להיפגש, וגם בגלל שאני רוצה לוודא שלא יאונה לה כל רע...
הרבה חלקים בחלום עם הקונפליקט הזה אני לא זוכר.

בשלב מסוים אני אמור לעבור לשבוע למקום אחר. אז אני מחפש ופוגש אותה ומסביר לה שאני צריך לצאת לשבוע. אני מספר לה את הסיפור על רחב הזונה ואומר לה לתלות מטפחת סגולה מחלונה.
לאחר מכן אני מדבר עם המפקדים שנשארים בכפר במשך אותו שבוע, ומבקש מהם שאם הם רואים מטפחת סגולה תלויה בחלון - שלא יִפְגְּעוּ.
כעבור שבוע אני חוזר לכפר ולתדהמתי הרבה אני רואה שמכל חלונות הכפר מתנופפות להן מטפחות סגולות...

או-אז אני מתחיל לרוץ אחוז אמוק בכל סמטאות הכפר, לחפש אותה, גם מתוך געגועים ואהבה והבנה, וגם מתוך כעס, על כי הפרה את האמון שנתתי בה.

כמו בכל החלומות - גם בחלום זה אני לא זוכר את הסוף...

סוף.