| |
למה?
בגלל הכוֹח שמוריד גשם לארץ, ושל נבט זעיר לבקוֹע לאוֹר,
בגלל הרוּח שמניף תלתל בְּשֵׂעָר, ומשאיר ברוּחי איזה שיר,
בגלל הקסם שמוֹשך ציפוֹרים לנדוֹד, וכוֹח הרצוֹן של תינוֹק לעמוֹד,
בגלל התנוּעה של גלים על המים, וכנף של ציפוֹר בעת מעוּפה,
בגלל הריגוּש של לצעוֹד על הדרך, וגם הפינוּק של לנוּח בצד,
בגלל החלוֹם שֶׁפַּעַם נגיע, וְהַסֵּדֶר של חוֹשך ואוֹר,
בגלל הקצב של לב, נשימה, נְשָׁמָה, ואֶדווֹת הגלים כשיוֹשבים על החוֹף,
בגלל הצבעים בטיפת בוֹקר של טל, וּבעננים של שקיעה וּזריחה,
בגלל הגמישוּת כשחתוּל מתמתח, והגוֹבה שֶׁעַיִט עף בשמים,
בגלל הטעם של מים כשנוֹרא מַזִּיעִים, ואוֹר העיניים של ילד צוֹחק,
בגלל התחוּשה כשמלטפים בכף היד, והריח שֶׁיֵּשׁ לאשה על העוֹרף,
ומפני שהכוֹכבים עוֹשים געגוּע, וכניסת השבת עוֹשה גם עצוּב,
משוּם שבחלוֹם יוֹדעים לעוּף, וְכֵיוָן שֶׁבַּיָּם אפשר לצלוֹל ולצוּף,
בגלל כל הדברים שעוֹד לא ראיתי, וּבגלל אלה שאני שוֹמר איתי,
וחיבוּק מהלב של חבר אמיתי,
וְשֶׁיֵּשׁ משפחה גם כשכוֹאב,
בעזרת נשימה עמוּקה של ליל קיץ פוֹרח,
ושירת ציפוֹרים מתרגשוֹת מעלוֹתוֹ של יוֹם,
בשל מתיקוּת השינה בסוֹפוֹ של יוֹם מפרך,
וּבזכוּת שמחת היקיצה – לתחילתוֹ של מסע...
איך לוֹמר בפשטוּת: בשם האהבה – כל זה שווה!
(זריחתו של יוֹם, סוֹף ליל ירח מלא של שקיעת אטלנטיס, שנת כ"ח)
(ללא תאריך)
|
