כמו הקוֹסם הזה

כּמו הקוֹסם הזה,
שמטפס על עץ גבוה בטבוּר העולם, וקוֹשר לְגָבוֹהַּ שבענפיו חוּט בּקצהוּ,
והמשכוֹ יוצא מִפִּיו,
והוא יורד לו מהעץ, וּמְהַלֵּךְ לאחוֹר,
והחוט נפרם מתוך פּיו,
ונמתח,
ומתארך,
והקוֹסם מפליא בלהטוּטיו, והוֹלך על ידיו,
ושר, ורוֹקד, וקוֹפץ, וצוֹרח,
והחוּט עוֹד נמתח וּמַקִּיף ארצוֹת
עד שהוּשלם וּבָא אל קיצוֹ.

ועוֹמד הקוֹסם, מחייך, קצה-החוּט לוֹ בפיו.
ועוֹצם את עיניו. ונוֹשם. וּמַקְשִׁיב.

אז מִבֵּין שיניו,
בִּצְלִיל דק וּמתמשך
הוא נוֹשף – שיידעוּ:
ססססססססססססססס...