מה יָפִית
האיֶלת
דקה וּקלילה.
מה יָפִית,
הַיּלדה,
שֶׁחִיּוּך מעטר את שפתיך.
מה יפים
כוכבים
השזורים בתוך לַיִל,
צל הרים וגוֹבהַם בַּשּממה.
מה יָפָה אַתְּ,
ציפוֹר,
שלרוּחַ פוֹרסת כנפיִך.

וּפרסתי כנפַי אֶל
הרוח,
וחסיתי בְּצֵּל
הֶהרים,
וְשזרתי בְּלֵיל הקטיפה
מלוֹא חוֹפן אבק
כוכבים,
ונשקתי לִשְׂפתיך
ילדה,
וידעתי את חן חיוּכךְ.
ורק אַתְּ
האיֶלֶת,
שעינייך רכּוֹת
נשגבת מאושרי ביופייך.

(1.9.1987, הרן בן שבע-עשרה וחצי)