| שנינו היינו זקוקים בתקופה ההיא לחברוּת קרובה
קטעים מתוך מכתב שכתבה רינה עליון במלאת עשר שנים למותו של הרן, מרץ 2017.
רינה היתה ידידה קרובה של הרן בתקופת הנעורים באילות.
ההכרות שלי ושל הרן עתיקה, עוד מימי נעורינו, ואני חושבת שהרן היה לי לידיד וחבר הנפש הראשון בחיי. בסביבות גיל שש-עשרה וחצי, אחרי שאמי נפטרה, הגעתי כילדת חוץ לקיבוץ אילות. קבלה אותי דליה, המטפלת של הקבוצה, אישה מקסימה ורגישה שהיתה עבורי הדבר הקרוב ביותר לאמא אי פעם. הרן, שראה מיד עד כמה אני במצוקה רגשית, נחלץ לעזרתי והתגייס להיות איתי, וכך – בסיוען של שתי דמויות כל-כך משמעותיות לצידי, בתקופה כל כך חשובה בהתפתחותי – הצלחתי להמשיך ולחיות את חיי, עד למקום שאני נמצאת בו היום.
בנקודת הזמן ובמקום שבו נפגשנו היינו כמו נשמות תאומות. גם להרן היתה המורכבות שלו אל מול החיים, ואני יודעת להגיד בבירור ששנינו היינו זקוקים בתקופה ההיא לחברות קרובה, כזאת שתקבל האחד את השני כמו שהוא, מבלי לשפוט או להיבהל מהדברים שנאמרים.
הקשר שנוצר ביננו היה מיוחד עבור שנינו. לשנינו היה קושי רב להסתגל או להרגיש שייכות לקיבוץ ולנורמות המקובלות בו, למרות שהוא היה בן-משק ואני ילדת-חוץ. שנינו חווינו אז את העולם כמקום מלא בעוולות, והעסיק אותנו חוסר ההיגיון שיש בדרכי החיים והכאב הגדול שהוא מביא לתוכנו. הכאב הזה שחלקנו, כל אחד מסיבותיו הוא, גרם לנו להתנתק מהכל, וליצור לנו עולם אחר, שבו העיבוד הרגשי היה משותף. יכולנו לדבר באותה השפה, מבלי להישפט על דרכי חשיבתנו או על חומרת העוצמות שלנו.
זכור לי סיפור אחד מיני רבים שמציג בצורה טובה את הצורך של הרן להגן עלי. באירוע הזה הַחֶבְרָה הפנתה כלפי הַאֲשָׁמָה בעניין שנחשב אז למעשה חמור – עישון סיגריות. כשסיפרתי על כך להרן הדבר מילא אותו בזעם על עוגמת הנפש וההכפשה שנעשית לי, כשהיה ברור לי ולו שלא היה לי חלק בעישון. הרן הודיע שהוא אומר לכולם מי האשם האמיתי, ולא הסכים שיאשימו אותי רק כי אין מי שיאמר מילה לטובתי, שיגן עלי. אני זוכרת איך הרן ואני נכנסים לחדר-האוכל, והוא צוחק עלי בציניות (שנהניתי ממנה באופן מסוים): "הנה עכשיו כולם מסתכלים עליך ובטוחים כי את היא זאת שעישנה, שאת היא זו שהביאה 'תרבות רעה' לקיבוץ. מסוכן להכניס אנשים כמוך לתוך המסגרת הטובה והראויה!"... צחקנו על כך בלי סוף, וזו דווקא היתה אחת הנקודות המהנות בתוך מכלול הקשיים...
הרן לא יכול היה לראות שנעשה עוול – לא לכאלה שאינו מכיר, ובוודאי לא למי שהיה קשור אליו באופן רגשי. הוא ניסה לעשות צדק מתוך אמונתו השלמה שככה נכון לנהוג, ונתן לי להרגיש שאני חלק משמעותי בתוך הקיבוץ, שיש לי זכויות לומר את מה שבאמת קורה, למרות שאני באה 'מבחוץ'.
שיר של חיה שנהב שהייתי רוצה לחלוק:
אם אדם
היה מושך אחריו חוט
לכל מקום שהוא הולך,
מה היה מסמן אחריו,
איזו דוגמא,
משם עד שם, קו דק
על פני האדמה.
רישום רגיש ומדויק
ותמיד נרגש.
הרן השאיר בעולם שמסביבו קווים רבים של אהבה, נתינה ודאגה. הקווים שלו לעיתים נטו לצאת מהדף, בגישתו המיוחדת לחיים, בראייה המעמיקה, בתובנות וביכולת לתת מעצמו וליצור אינטימיות מדהימה, שבאמת אני לא מכירה כמוה אצל אף אחד אחר. הקווים שלו היו מלאים בעוצמות, בחוכמה ובעושר.
בתקופה הקשה ביותר בחיי, אחרי מות אמי והפרידה ממשפחתי קיבלתי מהרן הרבה מאד כוחות נפשיים. הוא קיבל אותי כשווה בין שווים, וגרם לי לחוש שיש לי חבר אמיתי וקרוב, שמאמין בי ומבין אותי. החברות הזאת הייתה מיוחדת במינה, ואני מאמינה ויודעת שמעטים האנשים שזוכים לקשר כזה. אני מודה ליקום על שזכיתי להכיר את הרן ולהיות קרובה אליו במהלך השנים שלנו ביחד.
 |
