"לכן אבקש את סליחתךְ"
כתבה דליה נהרי, חברת אילות וידידת המשפחה, שהיתה מטפלת של בני הנעוּרים בתקופה שהרן היה נער.
הזיכרון נכתב לקראת יום השנה העשירי למותו של הרן, מרץ 2017.

בתחילת החורף ירד באילות גשם סוחף, מה שהפתיע, שימח, אבל גם עורר דאגה, בגלל שחלק מהמבנים בדרום הערבה אינם מוכנים לגשמים, ודולפים. מסיבה זו החלטתי להציץ לארכיון המשפחתי שלנו, הנמצא בעלייה קטנה מתחת לגג, שעורר את חשדותיי.
היות שהבאתי סולם וכבר טיפסתי ועליתי עליו, הושטתי יד לתוך הארכיון ונתקלתי במעטפה קטנה שלא הייתה מוכרת לי, אבל בכל זאת ראיתי שכתוב עליה בכתב יָדִי: "נעורים אילות". לא היה לי שמץ של מושג מתי הנחתי שם את המעטפה, וכשפתחתי אותה מצאתי בה פתקאות רבות, אסופות, בכתבי יד שונים. כמה פתקאות היו בכתב ידו של הרן, וכשהתחלתי לקרוא בהן עברה בי התחושה המוזרה שעולה לעתים כאשר קוראים משהו שנראה חדש אבל מתישהו הייתה כבר פגישה איתו... היה זה הכתב הכל-כך מוכר של הרן...
בשנים שנעם בְּנִי והרן היו בכתה י' ואחר כך ב-י"א , עבדתי כמטפלת ב'נעורים'. באותם ימים היתה כבר לינה משפחתית בקבוצים, אבל בחלקם עברו ילדים בגיל הנעורים מבית ההורים למגורים בחדרים משלהם, באזור שהופרד מבתי המשפחות, ויכלו לקיים חיי חברה עצמאיים. המטפלת נפגשה איתם בבקרים, עם יציאתם לבית-הספר או לעבודה בענפי הקבוץ, לעתים עזרה בהשכמה, קיבלה את פניהם בשובם מבית ספר, דאגה לארוחות קלות וכביסה לצד תיווך בינם לבין בית-הספר, הקבוץ ולעתים ההורים. במידה כזו או אחרת היא היתה מעורבת בנושאים אישיים ובחיי החברה שלהם.
וכך באותן שנים בהן עבדתי ב'נעורים', התערבבו הוֹרוּת וַחֲבֵרוּת בין המשפחות שלנו, החברוּת בין הבנים – יחד עם כל מה שכרוך בלהיות מחנכת ומטפלת בגיל הנעורים.
הייתי כבר אז מכורה למנהג לשמור פתקים, ובמשך הזמן נאספו אצלי עשרות פתקים שהשאירו לי ילדי הנעורים על השולחן בחדר המטפלת.
פתק מטבעו מונח כדי שיראו אותו, ובדומה לצילום הוא תופס ומנציח את הרגע בו נכתב, וחושף התנהלות ויחסים.
מבעד הפתקים שכתב לי הרן משתקפים ההווי, מרקם היחסים וחלקים מדמותו רבת הפנים: לצד הנימוס וההגינות, גם העקשנות, ההומור, גילוי הלב, החברות והתמימות.


הפתקים (אחד מוקלד):

אתמול ב-12 בלילה אחרי הסרט הגעתי לחדרי ומאוד רציתי לשמוע מוסיקה,
אך כשהוצאתי את הטייפ מהארון התברר שמישהו לקח לי את המעביר, לכן
החלטתי לקחת את זה של הכוללת ולהחזיר מחר.
היום בצהריים הבאתי אותו לכוללת, אבל כבר היה הפתק שלך על הלוח מודעות.
לא ידעתי שאת משתמשת ברדיו בבוקר.
לכן אבקש את סליחתך.
להתראות,
הרן