כדשא אנבוט אליכם
דברים שכתבה מיכל, במלאת שש שנים למותו של הרן

ביום אביבי שכזה, כשהעולם כולו מכוסה בפרווה הירוקה, הניצנים עולים בקצות הגבעולים קצרי-רוח אל הפריחה, וכל היופי הזה, שעינינו לא תשבענה מראות, כבר סמוי מעיניו של הרן. ביום שכזה, כשנה אחרי מותו של הרן, שלחה לי לילקה – חברה קרובה וקרובת משפחה רחוקה, שיר שתרגמה עבורי מרוסית.
"נתקלתי בשיר במקרה – אמרה לי לילקה. כתב אותו משורר לא ידוע בשם גנאדי שפאליקוב, שמת צעיר, בהיותו כבן ארבעים".

הנה כמה שורות מתוך השיר המתורגם:

כדשא אנבוט אליכם, אנסה בכם לגעת,
כמו הניצן במרוצו אל הפריחה,
המצפה להתעורר, לפרוח,
עדוי טיפות-הטל הנוצצות עם שחר,
הנמוגות, המתאדות באור השמש.

ואני – איני רואה את הפריחה,
השמש לא תוכל לפקוח עוד את עפעפי.
אך תמיד, באביב, אצטרף אל כל חי
אנבוט
כדשא
ובכם אגע.